אנו רגילים מילדות לתרגם לעצמנו את המושג: "נס" במובן של שבירת מסגרות הטבע. דוגמאות קלאסיות לנסים הן: קריעת ים סוף, נס פך השמן ועוד. והנה, באה מגילת אסתר ומציבה לפנינו את הקביעה שנסים גדולים ומופלאים מתרחשים גם בתוככי המסגרות הטבעיות. גם בתוך ההסתר, נגלית לעיניו של המתבונן השגחה עליונה המכוונת את הכל.
את המאורעות שקדמו לנס פורים נוכל לדרג בשלושה שלבים: להמשיך לקרוא
(א) וַיָּבֹא הַמֶּלֶךְ וְהָמָן לִשְׁתּוֹת עִם אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה:
(ב) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר גַּם בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי בְּמִשְׁתֵּה הַיַּיִן מַה שְּׁאֵלָתֵךְ אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וְתִנָּתֵן לָךְ וּמַה בַּקָּשָׁתֵךְ עַד חֲצִי הַמַּלְכוּת וְתֵעָשׂ:
(ג) וַתַּעַן אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה וַתֹּאמַר אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ הַמֶּלֶךְ וְאִם עַל הַמֶּלֶךְ טוֹב תִּנָּתֶן לִי נַפְשִׁי בִּשְׁאֵלָתִי וְעַמִּי בְּבַקָּשָׁתִי: להמשיך לקרוא
אחת המצוות בפורים היא משלוח מנות איש לרעהו. כך כתב מרדכי היהודי אל כל היהודים: "להיות עושים אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים" (אסתר ט', כ"ב).
מני אז ומקדם ידענו ששמחה יהודית אינה נחשבת למושלמת באם היא מצטמצמת רק לאכילה, לשתיה ולעידון עצמי. השמחה היהודית מחייבת גם מחשבה אודות הזולת. להמשיך לקרוא
אמנם בכל מועדי ישראל מצווים אנו לשמוח ולהיטיב את לבנו. אולם יותר מכל המועדים מצטיין יום הפורים בריבוי השמחה. לא זו בלבד שכבר החל מראש חודש אדר אנו מרבים בשמחה, אלא שגם איכותה של שמחת פורים בולטת בייחודה.שנו חכמים בתלמוד: חייב אדם לשתות יין בפורים עד שלא יוכל להבחין בשוני שבין 'ארור המן' ל'ברוך מרדכי'.במה שונה פורים מכל החגים? מדוע דוקא בו יש להרבות בשמחה? ומעבר לכך, מהי משמעותה של שמחה המגיעה למימדים של איבוד אבחנה?התשובה לשאלות אלו מחייבת הקדשת מחשבה והתבוננות בגורמים שהובילו למאורעות באותה עת. להמשיך לקרוא
(א) בַּלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנַת הַמֶּלֶךְ וַיֹּאמֶר לְהָבִיא אֶת סֵפֶר הַזִּכְרֹנוֹת דִּבְרֵי הַיָּמִים וַיִּהְיוּ נִקְרָאִים לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ:
(ב) וַיִּמָּצֵא כָתוּב אֲשֶׁר הִגִּיד מָרְדֳּכַי עַל בִּגְתָנָא וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף אֲשֶׁר בִּקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ:
(ג) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מַה נַּעֲשָׂה יְקָר וּגְדוּלָּה לְמָרְדֳּכַי עַל זֶה וַיֹּאמְרוּ נַעֲרֵי הַמֶּלֶךְ מְשָׁרְתָיו לֹא נַעֲשָׂה עִמּוֹ דָּבָר:
(ד) וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ מִי בֶחָצֵר וְהָמָן בָּא לַחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַחִיצוֹנָה לֵאמֹר לַמֶּלֶךְ לִתְלוֹת אֶת מָרְדֳּכַי עַל הָעֵץ אֲשֶׁר הֵכִין לוֹ: להמשיך לקרוא
(א) וַיְהִי בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי וַתִּלְבַּשׁ אֶסְתֵּר מַלְכוּת וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ וְהַמֶּלֶךְ יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא מַלְכוּתוֹ בְּבֵית הַמַּלְכוּת נֹכַח פֶּתַח הַבָּיִת:
(ב) וַיְהִי כִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אֶסְתֵּר הַמַּלְכָּה עֹמֶדֶת בֶּחָצֵר נָשְׂאָה חֵן בְּעֵינָיו וַיּוֹשֶׁט הַמֶּלֶךְ לְאֶסְתֵּר אֶת שַׁרְבִיט הַזָּהָב אֲשֶׁר בְּיָדוֹ וַתִּקְרַב אֶסְתֵּר וַתִּגַּע בְּרֹאשׁ הַשַּׁרְבִיט: ס להמשיך לקרוא
מעבר מהיר על מהלך האירועים במגילה חושף בפנינו את "מבצע הצלת המאה" של מרדכי ואסתר המלכה.
פרק ראשון – ובו יסופר על משתה אחשוורוש.
את חג הפורים אנו חוגגים בי"ד באדר. מדוע בתאריך זה? הבה נסביר את הדברים תוך כדי עדכון קצר: המן, ראש השרים של אחשורוש, מלך פרס ומדי, זמם להשמיד את העם היהודי. לשם כך הוא שלח אגרות לכל מדינות המלך. נאמר בהן, שביום י"ג בחודש אדר הקרוב יהיה דם היהודים הפקר, וניתנת רשות לכל מי שלבו חפץ: "להשמיד, להרוג ולאבד את כל היהודים מנער ועד זקן, טף ונשים ביום אחד, ושללם לבוז" (אסתר ג', י"ג). את התכנית שתכנן היטלר לבצע במשך שנים, זמם המן לעשות ביום אחד. בסופו של דבר סוכלה התכנית השטנית על ידי שרשרת של אירועים מופלאים.
להמשיך לקרוא
השם "פורים" נקבע על שם הפסוק: "הפיל פור הוא הגורל לפני המן" (אסתר ג', ז'). עוד נאמר: "על כן קראו לימים האלה פורים על שם הפור" (אסתר ט', כ"ו). כידוע, השם "פורים" מבטא ומגדיר את שורשם של ימי הפורים.
נשאלת השאלה: במה השם "פורים" מבטא את מהותו של יום זה? לכאורה, הפור שהפיל המן – שנהפך לפורינו – היה רק פרט אחד שנגע לקביעת תאריך הביצוע של הגזירה על היהודים. המן לא רצה לקבוע בעצמו את התאריך, בו התכונן להרוג את היהודים, לכן הטיל זאת על הגורל שהכריע בבחירת התאריך. הגורל היה איפוא רק פרט שולי ממאורעות הימים הללו. מן הראוי להבין מדוע נקבע שמו של היום "פורים", דוקא על שם פרט שולי זה? להמשיך לקרוא
"משנכנס אדר, מרבים בשמחה". חודשי אדר וניסן הם החודשים השמחים ביותר בכל השנה, משום שבהם אנו חוגגים את חג הפורים ואת חג הפסח. חגים אלו מביאים לשמחה מיוחדת; פורים ופסח מגלמים את נצחון הטוב על הרע, בעבר ובעתיד.
ניצחון מסוג זה מושלם מכל הבחינות. בשר ודם יש ביכולתו להכניע את אויבו בכח הזרוע, יכול הוא גם לשעבד אותו לצרכיו או להשמידו. ניצחון מסוג זה מהול בעצב, משום שהבריות סובלים ממנו. לעומת זאת, נצחונו של הטוב על הרע מתייחד בכך, שהרע בעצמו מוכיח את אפסותו ואת חוסר האונים שלו. הוא אינו מנוצח, אלא מתבטל מכח עצמו, ובכך גם יתרום את חלקו לגילוי כבוד שמים; לכן שמחת הניצחון היא מושלמת.
להמשיך לקרוא
